A.S. פושקין, "אור היום כבה": ניתוח של השיר

A.S. פושקין "ארך את אור היום", כתב ב -1820, כשהלך לגלותו הדרומית. המסע בספינה מפיאודוסיה לגוךזוף עורר זיכרונות מן העבר שעבר. מחשבות רפאים תרמו לסביבה, כי השיר נכתב בלילה. הספינה התהלכה במהירות סביב הים, שכיסה את הערפל הבלתי חדיר, ולא אפשרה לראות את החוף המתקרב.

הנושאים של "שירה ומשורר", אהבה ואזרחיתפושקין נגע במלים בעבודותיו. "אור היום כבה" - דוגמה חיה למילים פילוסופיות, משום שבשיר זה מנסה המחבר להבין את טבעו של היקום ולמצוא בו מקום לאדם. על פי צורת הכתיבה, יצירה זו היא אלגית - ז'אנר של שירה רומנטית, המטילה על הגיבור הלירי מחשבות על גורלו, על חייו, על גורלו שלו.

שירו של פושקין "אור היום כבה"מחולק לשלושה חלקים, מפריד אותם אחד מהשני על ידי הפזמון. ראשית, תמונה של הים הלילי מופיעה לפני הקורא, שעליו נפלה הערפל. זוהי הקדמה לחלק העיקרי של העבודה הפילוסופית. בחלק השני, אלכסנדר סרגייביץ 'מעניק זיכרונות על הימים שחלפו, על מה שהביא לו סבל, על אהבתו הקודמת, על תקוותיו ועל תשוקותיו ועל הונאה מייסרת. בחלקו השלישי של השיר מתאר המשורר את מולדתו, נזכר כי שם היה פריחתו, נשארו חברים בארץ.

פושקין "מוקדש לאור היום" כתב לאלהתלונן על גורלו או להיות עצוב על נעורים נעלמים. החלק האחרון של השיר מכיל את התחושה העיקרית - הגיבור לא שכח שום דבר, הוא זוכר היטב את עברו, אבל הוא עצמו השתנה. אלכסנדר סרגייביץ' לא היה שייך לרומנטיקנים, שרוצים להישאר צעירים כל הזמן, הוא תופס בשלווה את השינויים הטבעיים המתרחשים אצל האדם: לידה, בגרות, בגרות, זקנה ומוות.

שירו של פושקין "אור היום כבה"מסמל את המעבר מנוער לבגרות, והמשורר אינו רואה בו שום פסול, משום שהחוכמה מגיעה עם הגיל, ואדם מתחיל להבין יותר, להעריך באופן אובייקטיבי את האירועים המתרחשים. הגיבור הלירי זוכר את העבר בחמימות, אבל הוא מתייחס אל העתיד בשלווה. המשורר נכנע לחסדי מהלך הדברים הטבעי, הוא מבין שהאדם אינו יכול לעצור את הזמן, אשר בשיר מסמל את האוקיינוס ​​ואת הרוח.

A.S. פושקין "ארך את אור היום" כתב להביע את ציותו לחוקי הטבע הטבעיים. היא נמצאת כאן, והיא הפאתוס ההומניסטי והמשמעות העיקרית של היצירה. בטבע הכל מחושב בפירוט, התהליכים הטבעיים המתרחשים עם אדם אינם כפופים לו, הוא אינו מסוגל להפסיק לגדול, להזדקן או להרים מוות, אבל זה מהלך החיים הנצחי. המשורר מעריץ את הצדק והחוכמה של הטבע ומודה לה לא רק על הרגעים העליזים, אלא גם על המרירות של העבירות, על הפצעים הרוחניים, כי הרגשות האלה הם חלק מחייו של אדם.

</ p>