האם הרפורמה האגררית של סטוליפין היא הצלחה או כישלון?
הרפורמה האגררית של סטוליפין הפכה טבעיתמאמץ לחסל את הבעיות שנחשפו על ידי המהפכה של 1905-1907. ניסיונות לפתור את השאלה האגררית עד 1906 היו כמה. אבל הם כולם רתחו גם לתפוס אדמות מבעלי הבית ולתת אותו לאיכרים, או להשתמש בקרקעות הולאמות למטרות אלה.
א. סטוליפין החליט בצורה סבירה שתמיכת המלוכה היחידה היא בעלי האדמות והאיכרים האמידים. תפיסת האחוזות הקרקעות פירושה ערעור סמכותו של הקיסר וכתוצאה מכך גם אפשרות של מהפכה נוספת.
כדי לשמור על שלטון הצאר, פיטר סטוליפיןבאוגוסט 1906 הוכרז על תוכנית ממשלתית, שבה הוצעו מספר רפורמות בנושא חופש הדת, שוויון, תקנות המשטרה, השלטון המקומי, שאלת האיכרים, החינוך. אבל מכל התגלמות המוצעות, רק הרפורמה האגררית של סטוליפין גילתה את התגלמותה. מטרתו הייתה להרוס את המערכת הקהילתית ולתת לאיכרים את הארץ. האיכר היה להיות בעל הקרקע, שהיה שייך קודם לכן לקהילה. היו שתי דרכים לקבוע את ההקצאה:
- אם עשרים וארבע השנים האחרונות לא חולקו מחדש אדמות קהילתיות, אזי כל איכר יכול בכל עת לטעון לבעלותו על רכוש אישי.
- אם חלוקה מחדש כזו היתה, אז הקרקע נסוגה לאתר, אשר עובדה על ידי האחרון.
מצד שני, אלה שאין להם מספיקאמצעים לרכישת קרקעות, הרפורמה האגררית של סטוליפין היתה אמורה לעבור לאזורים חופשיים שבהם היו אדמות מדינה לא מעובדות - למזרח הרחוק, סיביר, מרכז אסיה, הקווקז. למתנחלים הוענקו מספר הטבות, כולל פטור של חמש שנים ממיסים, עלות נמוכה של כרטיסי רכבת, סליקת פיגור, הלוואה בגובה של 100-400 רובל ללא ריבית.
הרפורמה האגררית של סטוליפין, במהותה,לשים את האיכרים בכלכלת שוק, שם השגשוג שלהם תלוי איך הם יכלו להיפטר רכושם. ההנחה היתה כי באזורים שלהם הם יעבדו ביעילות רבה יותר, שיוביל לפריחה של החקלאות. רבים מהם מכרו קרקעות, והם עזבו את העיר כדי לעבוד, אשר הובילה את זרם העבודה. אחרים היגרו לחו"ל בחיפוש אחר תנאי מחיה טובים יותר.
אבל, עם זאת, הרפורמה האגררית של סטוליפין היו תוצאות חיוביות:
- זו היתה תחילתה של הבעלות הפרטית על הקרקע.
- הפריון של קרקעות האיכרים גדל.
- הביקוש לתעשייה החקלאית גדל.
- שוק העבודה גדל.
