ספרות נלמדת בבתי הספר כמו קודם. תוכניות בנושאים אחרים השתנו, ספרי לימוד חדשים נכתבו אפילו עבור מתמטיקה, ורק נושא כזה כמו ספרות נלמדת כמו קודם. במחברות של התלמידים, תיאורו של אונגין עדיין נכתבים, הוויכוחים על פמוסוב וצ'צקי. האם אנחנו צריכים רפורמה קרדינלית של קורס הספרות בבית הספר או לא?

מאפיין אחד

ישנן שתי דעות על הציון הזה. מצד אחד, תוכנית זו כבר עובד. זה מתחיל עם יצירות ספרות פשוט וקל לקריאה, השירה מושפעת, פרוזה מפותחת ביסודיות. יצירותיהם של סופרים רוסיים שולטות בספרות זרה. מהו המאפיין הרע של אונייגין במחברת הסטודנטים?

זה על הדוגמה שלו ואתה יכול לראות איךהוא אדם שהוא כמעט נטול שורשים לאומיים! על ידי הצרפתי, המשכיל בצורה שטחית (לכל אחד יש השכלה שטחית כזאת), אגואיסט, בכלל, קוסמופוליטי, איש שלום - זה תיאור קצר של אונייגין. ואם הילד מבין את זה, שום דבר לא ימנע ממנו לקרוא הלאה, לעבור לקלאסיקה זרים.

מאידך גיסא, ספרות מודרניתמיוצג באמת בתוכנית רע. עבודות שנכתבו במאה ה -20 מתפרסמות רק בספרי הלימוד לילדים על קריאה, אך ספרים רציניים יותר כמעט ולא מוצעים לקריאה באמצע התיכון. עניין בספרות בקרב מתבגרים הוא לא כל כך גדול, והנה הוא מאפיין חובה של אונגין במקום יצירות של Selengera.

אכן, אם נתבונן בנקודת מבט זו,יש לדחוק בדחיפות בתוכניות הספרות, והכל: מכיתה ה'עד ה"אחת-עשרה". אחרת, העניין בנושא יתייבש לחלוטין. תן לילדים לקרוא לפחות משהו, ואז לא לקרוא שום דבר בכלל.

תלמידי בית הספר, באופן כללי, מחולקים לשלוש קבוצות לא שוויוניות:

  • ילדים קוראים. המיעוט שלהם, אבל כאלה הם ויהיו תמיד. הם אינם מפוחדים מאופיו של אונגין, מהוויכוחים על טולסטוי וצ'כוב, הם כבר קראו את כל זה ושוחחו על כך עם מבוגרים.
    מאפיין קצר של האחד
  • ילדים שקראו מעט, לא ברצון רב, אבל עם הגירוי של תהליך זה מוכנים להתחיל לקרוא ספרים המתאימים לגילם.
  • ולבסוף, אלה שאינם קוראים ולא יקראו. לאלו שרוצים לארגן קורסים בהוראת קריאה של יצירות ספרותיות. למרבה הצער, ילדים כאלה הם ממש שלושה רבעים של הכיתה.

אופייני לשדרוג
לפיכך, ברור כי השינויים בתוכניתמושכים מצומצם מאוד לספרות. אבל אם תשנה את נושא הספרות שאיבד טעם לאומי מיוחד, את הכיוון של התוכנית. כיצד יבוצע מעבר של עקרונות מוסריים, אם לא באמצעות יצירות ספרותיות? איך הילד לומד מה אפשרי ומה לא מתקבל על הדעת, מה טוב ומה רע, איך לא דרך יצירות ספרותיות. אחרי הכל, לא כל המשפחות באופן קבוע להעלות נושאים חשובים אלה. והמאפיין של אונייגין בגיליון זה, אגב, מגיע ראשון. בדיוק כמו לחשוב על נטשה רוסטובה ולהבין את יצירותיו של טורגנייב. בינתיים, הוויכוח בקהילה הפדגוגית אינו מפסיק, במחברות הסטודנטים שוב ושוב מופיע הקו: "מאפיין: יוג'ין אונייגין".

</ p>